החלטה בתיק ת"א 12445-04-09

1.         לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין מיום 4.11.12, על פיו חויבה המבקשת לשלם למשיבה סכום של 87,400 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה וכן סכום של 36,000 ש"ח. המשיבה חויבה להשיב למבקשת את שני הכלים שנמסרו במסגרת העסקה. המבקשת עותרת לעיכוב ביצוע פסק הדין עד למתן הכרעה בערעור שתגיש על פסק הדין.

2.         המבקשת העלתה טענות רבות הן ביחס לקביעות עובדתיות בפסק הדין והן ביחס למסקנות המשפטיות וטענה לפיכך, כי סיכויי הערעור גבוהים.

בנוסף טענה המבקשת כי אם פסק הדין לא יעוכב, לא תוכל לגבות את סכום פסק הדין חזרה מן המשיבה. המבקשת הפנתה לכך שהתמורה החוזית לפי ההסכם שולמה באיחור, דבר המעיד, לטענתה, על קשייה הכלכליים של המשיבה ועל כך שבמידה והערעור יתקבל, לא תוכל לגבות את הסכום בחזרה. המבקשת הפנתה לפרוטוקול הדיון מיום 9.10.11 שם הודה מנהל המשיבה, כי לא הצליח לגייס מחצית מהתמורה לעסקה נשוא התביעה בזמן. עוד הפנתה המבקשת לפרוטוקול ממנו עולה כי המשיבה החלה לעסוק באלומיניום וזנחה את תחום הטרקטורונים.

המבקשת צירפה דף מידע על פרטי חברה אצל רשם החברות, לפיו המשיבה היא "חברה מפרת חוק" הואיל ולא שילמה מזה מס' שנים אגרה שנתית לרשם.

3.         המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי סיכויי הערעור קלושים וכי המבקשת חזרה על טענות הגנתה שכבר נבחנו ע"י ביהמ"ש. בנוסף טענה המשיבה כי על מבקש עיכוב הביצוע מוטל הנטל לבסס את טענתו בדבר היותו של הזוכה נעדר יכולת כלכלית. לטענת המשיבה, המבקשת לא הוכיחה שלא יהיה ביכולתה של המשיבה להשיב את סכום פסק הדין, אם הערעור יתקבל, ולפיכך דין הבקשה להידחות. לטענת המשיבה, הרחבת העיסוק והכללת תחום האלומיניום במסגרת פעילותה העסקית, אינה מעידה על קושי כלכלי, כך גם העובדה שהמשיבה לא שילמה את האגרה השנתית.

דיון :

4.         הכלל הינו כי הגשת ערעור אינה מעכבת את פסק הדין עליו מערערים וכי הזוכה בתיק זכאי לקבל את פירות זכייתו מיד עם הינתן ההחלטה המזכה (ראה תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984).

על מנת שבית המשפט יענה לבקשה לעיכוב הליכים, על המבקש לשכנע את בית המשפט בקיומם של שני תנאים מצטברים: סיכויים טובים להצליח בערעור וכן כי אם יזכה בערעור, יהיה זה מן הנמנע, או קשה מאוד, להחזיר את המצב לקדמותו, או כי ביצוע מידי של פסק הדין יגרום למבקש נזק כזה, שאינו ניתן לתיקון (ב"ש 227/87 קרן כימיקלים בע"מ נ. ויטקו כימיקלים בע"מ, פד"י מ"א (1) 713).

5.         לעניין סיכויי הערעור: שני הצדדים הרחיבו בטיעוניהם בעניין. טענות המבקשת לרבות  כי המשיבה היא שלא עמדה בתנאי העסקה, נידונו על ידי בהרחבה בפסק הדין.

סבורתני כי אין זה מן הראוי שאתייחס באופן ספציפי לטענות הנוגעות להכרעה שניתנה ונומקה על ידי ,כפי שכבר נאמר בש"א (נת') 3540/03 בנוס קבלני נבין בע"מ נ. ביטון רפאל:

"אין זה מן הראוי שבית משפט זה אשר פסק את מה שפסק יתפלמס עם ב"כ המבקש לגבי סיכויי הערעור. כמובן תמיד קיים סיכוי ששופטי הערעור יחשבו אחרת מאשר בית משפט זה".

הערכת סיכויי הערעור ושקילת טענות המבקשת לגופם של דברים אמורה להיעשות ע"י ערכאת הערעור.

לפיכך, הגם שמצאתי כי חלק מטענותיה של המבקשת מתייחסות להכרעות עובדתיות (לגביהם ההלכה הינה שערכאת הערעור לא תמהר להתערב), אניח לטובת המבקשת כי לא ניתן לקבוע בשלב זה שסיכויי הערעור משוללים כל יסוד. יחד עם זאת, ההכרעה בבקשה ראוי שתתבסס על בחינת טענות המבקשת לעניין יכולת המשיבה להשיב את המצב לקדמותו, אם יתקבל הערעור.

6.         הטעם השני הוא החשוב והעיקרי בעת שנבחנת בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין שכן ההלכה הינה כאמור שאינטרס הזוכה בפסק דין ובעיקר בפסק דין כספי, גובר על אינטרס המפסיד והנטייה היא כי בפסק דין כספי, לא יעוכב פסק הדין.

הנטל להוכיח כי המשיבה לא תוכל להשיב את סכום פסק הדין אילו יתקבל הערעור, מוטל על המבקשת.

העובדה שהתמורה החוזית נשוא העסקה שולמה ע"י המבקשת באיחור ובהתאם להצהרתה היה זה כי לא הצליחה לגייס את הכסף במועד, אין בה כדי ללמד על מצב כלכלי קשה של המשיבה נכון להיום. ראשית, התמורה כן שולמה והמדובר באיחור של כחודש בלבד. אין המדובר באי תשלום בכלל, או באיחור לתקופה ארוכה ואין די באיחור כאמור, כדי ללמד על קושי כלכלי ממשי.

שנית, המדובר באיחור בתשלום שהתרחש לפני למעלה מ-4 שנים ואין בו להעיד על המצב הכלכלי של המשיבה כיום, זאת גם אילו היה מדובר באיחור משמעותי (ולא של חודש בלבד כאמור!).

גם בטענה כי המשיבה הרחיבה עסקיה לתחום נוסף ואף שינתה את שם החברה בהתאמה, אין די כדי להעיד על מצב כלכלי רעוע. הרחבת פעילות חברה לתחומים נוספים לא מהווה ראיה לכך שהחברה נמצאת בקשיים כלכליים.

לעניין אי תשלום אגרה שנתית לרשם החברות - אמנם המדובר בהתנהלות לא תקינה, אלא שהימנעות מתשלום אגרות שנתיות יכולה לנבוע גם מרשלנות, ואין בהתנהלות זו, כשלעצמה, ובהיעדר ראיה פוזיטיבית הקושרת בין אי תשלום האגרה, למצב כלכלי בעייתי, כדי להעיד על קושי בהשבת המצב לקדמותו אם הערעור יתקבל. (ראה ת"א (חיפה) 13428/04 דטל טכנולוגיות נ. פי.סי.בי טכנולוגיות בע"מ; ת"א 6588-01-10 אדיר וברוך שיווק בע"מ נץ בן-סימון).